צועדים אל הלא נודע... מאמר 1

[אברהם רבינוביץ']

אני, ומה שמתרחש סביבי
• בחיים אנו נפגשים לעיתים במצבים שיוצרים אצלנו אי וודאות ומעלים בנו תחושות של פחד ודאגה ומתח. תקופה ארוכה שאנחנו חווים את אי הוודאות באופן משמעותי ומתמשך בחיינו, וזו לא עוזבת אותנו, אולי אפילו מתחזקת
כאשר אנו מתבוננים בחוויה הזו של אי הוודאות נשאל, מתי יש לנו וודאות?
ע"פ רוב, כשהחיים פחות או יותר מסודרים, עם שגרה ואופק ידוע מראש אנו חווים רגש של בטחון וודאות, אך כשמשהו לא מסתדר בשגרה, כמו מעבר דירה, התחלה חדשה, שינויים בסדר יום, סגר או לא סגר, מגיפה או כל דבר אחר, עולים ומתעצמים הבלבול, אי הוודאות. שם היא מתעוררת ונוכחת, שם עולות שאלות וספקות: מה יהיה במקום החדש? בהתחלה של העבודה החדשה? או איך אתמודד עם הסגר בבית? עם הילדים? תהיה עבודה או לא תהיה? האם תהיה לי פרנסה? במקום הזה עולות וצצות כל התחושות הללו.
ברור כי גם בזמן שגרה אין לנו וודאות ממה שיקרה עוד רגע, הוודאות היחידה היא הרגע הזה שאנו חיים כעת וודאי לנו גם שאנחנו נמות, אך חוץ מזה אין שום דבר וודאי. אך בעת שגרה אנו מורגלים לקטלג ולסדר כל דבר כידוע מראש וזה מאפשר לנו תחושה של בטחון ושליטה.
אז מה בכל זאת יוצר אצלינו את התחושה של חוסר וודאות, מתח ודאגה בתקופה הנוכחית?
מה שגורם לנו מתח היא הפרשנות שלנו והדאגה מהעתיד, אם רגע נפריד ונסתכל על עצמינו ועל הנסיבות שסביבנו כעל שני דברים נפרדים: יש אותי ויש את מה שמתרחש סביבי, על מה שמתרחש סביבי ע"פ רוב אין לי כלל יכולת לשלוט לבחור ולהשפיע. המקום היחיד בו יש לנו יכולת להשפיע הוא, המקום שלנו מול המציאות, איך אנחנו מול מה שמתרחש כאן ועכשיו? שם יש לנו יכולת לבחור כיצד להגיב ואיך להתייחס לכך.
• האפשרות שלנו להפריד בינינו לבין הנסיבות מתאפשרת בראש ובראשונה בהתבוננות ובהבנה כי אין לנו שליטה על דבר, המשפט שעולה לי מתאים הוא “העבר אין, העתיד עדיין ההווה כהרף עין דאגה מניין” נחיה עם מה שיש כעת ונשחרר את המחשבה מהעתיד ומהתוצאה, נתמקד בהווה, בכאן ועכשיו.
אפשרות נוספת היא, להסתכל על המתח והדאגה היכן הם מופיעים לנו בתחושות הגוף, איך נראה המתח במציאות הפיזית שלנו, שרירים מכווצים, נשימה קצרה או מהירה. אם רגע נעצור ונפנה את תשומת הלב לנשימה שלנו, לשים לב כיצד המתח בא לידי ביטוי בתחושות שהם אלו שיוצרות את החוויה, אנחנו יכולים להרפות, ניקח נשימה עמוקה, נרחיב את הגוף, השחרור הפיזי יאפשר שחרור המחשבה.
אני רוצה להציע כמה שאלות שיאפשרו לנו להפריד בין הנסיבות לעצמינו ולאפשר לנו לבחור מי אנחנו רוצים להיות מול המציאות, נשאל: איך אני רוצה להיות, במקום מה יהיה.
במקום להציב שאלה שמבטאת חוסר אונים נשאל שאלה שמציבה את עצמינו פעילים ובעלי השפעה מול מה שמתרחש.
אפשר לשאול את השאלות מול כל סיטואציה מורכבת או בתחילת כל יום:
א. כשיפגשו אותי היום את מי יפגשו? איזה אדם יפגשו? קליל נינוח ושמח או מתוח וכועס ?
זו שאלה שכדאי להקדיש לה התבוננות ומחשבה, כי מה שבעיקר קובע את החוויה היא ההוויה שלנו: מי אני ? איזה אדם אהיה מול ילדי? מול חברי? מול אשתי או בעלי?
מה שאנחנו פוגשים באנשים זו ההוויה שלהם, אם הם נינוחים ורגועים או מכווצים ומתוחים, אנו יכולים לבחור מי להיות ומי האדם יראו הפוגשים אותי.
ב. אחרי שבחרנו 2/3 הוויות שאותן בחרנו להיות ואותן בחרנו להביא, נשאל את עצמינו, איך זה יראה במציאות? על מנת שנחווה את המציאות בה בחרנו, כך יקל עלינו להביא אותה לידי ביטוי בפועל. למשל, אם אבחר להיות נינוח, כיצד זה נראה שאני נכנס הביתה נינוח, אומר שלום, מחייך, הגוף פתוח, מתעניין ושואל, אבדוק במציאות איך אני נראה, איך אני מדבר כשאני כועס ומודאג לעומת איך אני נראה ומדבר כשאני נינוח ושליו?

אפשר לענות על השאלות הללו לבד ואפשר להתכונן באופן יותר מעמיק למצבים שאנו פוגשים בחיים, בשיחה איתי, בטלפון או בזום.

להארות, תגובות, ושאלות אפשר לפנות אלי 0587128807 או במייל avraamyr@gmail.com
אברהם רבינוביץ’ – מאמן להתפתחות אישית בשיטת סאטיה.

[יוחאי]

@אברהם-רבינוביץ כל מילה פנינה

[חבר]

אהבתי והחכמתי